
בכ״ד בטבת תקצ״ז, 1 בינואר 1837, פקדה רעידת אדמה קשה את צפת וסביבתה. בתים ובתי כנסת נפגעו, והקהילה נדרשה להתמודד עם אובדן כבד ועם הרס נרחב. בתוך זיכרון האסון נשמר גם סיפור ההצלה בבית מדרשו של רבי אברהם דב מאבריטש, בעל הספר ״בת עין״.
המתפללים נאספים סביב הצדיק
לפי המסורת, בשעת הרעידה שהה הבת עין בבית מדרשו בצפת והורה למתפללים להתאסף סביבו. חלק מן המבנה קרס, ואילו החלק שבו היו הצדיק ותלמידיו נותר עומד והם ניצלו. סיפור זה מובא בכתבתו של ישראל שפירא בכיכר השבת, המפנה לספר ״תולדות אד״ם״.
לוח הזיכרון בבית הכנסת אבריטש
התמונה המלווה את הכתבה מציגה את הכתובת הנמצאת כיום בכניסה לבית הכנסת של הבת עין בצפת. הלוח מנציח את המסורת על הישארות מחצית בית המדרש ועל הצלת הרב ותלמידיו. זהו צילום של לוח הזיכרון הקיים, ולא תצלום מתקופת הרעידה.
למי שמבקר במקום, הכתובת מחברת בין בית המדרש של היום לבין זיכרון הקהילה שחיה בו. אפשר להמשיך לקרוא על הציון ובית המדרש בצפת ועל הפרק הזה בתולדות חייו של הבת עין.
מן ההצלה אל שיקום צפת
פועלו של הבת עין לא הסתיים בהצלת המתפללים. לפי התיעוד באתר משפחת עבו, רבי שמואל עבו והרב מאבריטש פעלו יחד לשיקום העיר לאחר הרעש והזמינו פועלי בניין מדמשק לתיקון הבתים שנחרבו. לצד המסורת על הנס, נשמר אפוא גם זיכרון המנהיגות והדאגה לחידוש חיי הקהילה.
לסיפורים נוספים על הצדיק ותלמידיו, עברו למדור סיפורים ועדויות. על זיכרונו השנתי ולימוד תורתו בסעודת ההילולה אפשר לקרוא בעמוד הילולת הבת עין.