בס״ד • י״ב בכסלו • הילולת בעל ה״בת עין״
תורה שהפכה לחיים

הנהגות הבת עין

הסיפורים על הבת עין אינם מציגים רק מעשים חריגים. הם מציירים דרך עקבית של יראת שמים, אחריות לזולת ועבודה פנימית.

התמדה בלי לבקש כבוד

מסורות על שנות נעוריו מתארות לימוד ממושך ורצון עז שלא ליהנות מכבוד התורה. הפרטים החריפים שבחלק מן הסיפורים משקפים את סגנון המסירה של דורות קודמים; הלקח המרכזי הוא ההתמסרות והזהירות מפני גאווה.

תפילה היוצאת מן הלב

מקורות מצפת מספרים על תפילה שיכלה לעורר את הציבור במשפטים מעטים. בראש השנה, לפני התקיעות, הזכיר בפשטות שזהו יום תשובה — והקהל התעורר לבכי. לא אורך הדברים עמד במרכז, אלא האמת שבהם.

הכנסת אורחים

בצפת דאג לעוברי דרכים ולעולים למירון. כאשר המקום בביתו לא הספיק, פעל שגם שכניו יפתחו את בתיהם. הכנסת האורחים הייתה אצלו חלק מהנהגת הציבור ולא מחווה צדדית.

לא להתייאש מן הרחמים

בתורתו חוזר הרצון להתחיל מחדש. גם מי שמכיר בחסרונותיו נדרש לבטוח בחסדי הבורא, להתפלל ולפעול. ענווה אמיתית איננה ויתור על הצמיחה, אלא נקודת מוצא לעבודת יום חדש.

ממשיכים מהסיפור אל ההילולה

הצטרפו לסעודת ההילולה לכבוד הבת עין, או היו שותפים בהוצאות הסעודה.