בס״ד • י״ב בכסלו • הילולת בעל ה״בת עין״
אהבת הארץ

העלייה לארץ ישראל

עבור בעל ה״בת עין״, העלייה לא הייתה מעבר ממקום למקום. היא הייתה הגשמת כיסופים של שנים וחיפוש אחר קדושה שניתן לחיות בתוכה.

כיסופים עוד בחוץ לארץ

עוד לפני עלייתו נהג רבי אברהם דב לארח שד״רים מארץ ישראל ולבקש מהם לספר בשבחה. סיפורי ירושלים, צפת ומקומות הקודש לא היו עבורו ידיעות רחוקות, אלא קריאה אישית. המסורת על השד״ר שתיאר את אבני הארץ כמרגליות מבטאת את עומק הכמיהה הזאת.

המסע והבחירה בצפת

בשנת תק״צ בקירוב עלה לארץ ישראל וקבע לבסוף את מושבו בצפת. העיר הייתה באותם ימים מרכז תורני ורוחני, עירם של האר״י, רבי יוסף קארו וחכמי הגליל. הוא נעשה למנהיג חשוב בעדת החסידים ופעל למען בני העיר ועולי הרגל.

לראות את הקדושה

בתורתו ובסיפורים שנשמרו עליו, ארץ ישראל אינה רק מקום בעל מעלה אלא מציאות שמבקשת מן האדם להכין את עיניו וליבו. סיפור האבנים המאירות כמרגליות מדגיש שהמבט הרוחני אינו מובן מאליו; הוא פרי של תפילה, ענווה וזיכוך.

ממשיכים מהסיפור אל ההילולה

הצטרפו לסעודת ההילולה לכבוד הבת עין, או היו שותפים בהוצאות הסעודה.