01דרוש לחנוכה מפרשת וישבלימוד זכות על ישראל מחנוכה+
וַיְהִי כְּמִשְׁלֹּשׁ חֲדָשִׁים וַיֻּגָּד לִיהוּדָה לֵאמֹר זָנְתָה תָּמָר וְגו'1, הִנֵּה אִיתָא בְּכִתְבֵי הָאֲרִ"י זַ"ל2 שֶׁעִקַּר סוֹף גְּמַר הַחֲתִימָה הִיא בַּחֲנֻכָּה. אִם כֵּן נוּכַל לוֹמַר שֶׁזֶּה מְרֻמָּז בַּפְּסוּקִים אֵלּוּ עַל דֶּרֶךְ זֶה, "וַיְהִי כְּמִשְׁלֹּשׁ חֲדָשִׁים", הַיְנוּ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה עַד חֲנֻכָּה, שֶׁאָז עִקַּר גְּמַר חֲתִימָה. עַל כֵּן בָּא הַמְּקַטְרֵג עַל בְּנֵי הָאָדָם לִפְנֵי בּוֹרֵא עוֹלָמִים בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהוּא מְרֻמָּז בְּתֵבַת יְהוּדָה3, לוֹמַר "זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתְךָ", הַיְנוּ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁדָּמְתָה לְתָמָר4, שֶׁהִיא מְכוּנָה בְּשֵׁם כַּלָּה5 , זָנְתָה וְסָרָה מִמְּךָ, וְהָלְכָה אַחַר זְנוּנָה, וְלֹא דַּי לָהּ בָּזֶה שֶׁהָלְכָה אַחַר תַּאֲוַת לִבָּהּ הָרַע, אֶלָּא שֶׁגַּם "הִיא הָרָה לִזְנוּנִים", הָרָה הִיא בְּחִינַת דְּבֶיקוּת, הַיְנוּ שֶׁמֵּעֲצְמָה הִיא דְּבוּקָה תָּמִיד בְּתַאֲוָתָהּ בְּלִי שׁוּם גּוֹרֵם לָזֶה.
"וַיֹּאמֶר יְהוּדָה", הוּא הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא, "הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף" עֲבוּר זֶה, שֶׁבְּלֹא שׁוּם גְּרָמָא וּמְנִיעָה הִיא הָרָה לִזְנוּנִים רַק מֵעַצְמָהּ הִיא הָרָה וּדְבוּקָה לְתַאֲוַת לִבָּהּ הָרַע. "הִיא מוֹצֵאת וְהִיא שָׁלְחָה אֶל חָמִיהָ לֵאמֹר", בַּהִתְנַצְּלוּת שֶׁל אֱמֶת, שֶׁשֶּׁקֶר עָנָה הַשָּׂטָן בָּזֶה שֶׁמְּקַטְרֵג עַל בְּנֵי הָאָדָם שֶׁהֵמָּה דְּבוּקִים בְּגֹדֶל תְּשׁוּקָה לְתַאֲוֹת רָעוֹת, כִּי הָאֱמֶת הוּא כָּךְ שֶׁ"רַק לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לוֹ אָנֹכִי הָרָה", פֵּרוּשׁ, שֶׁאֲנַחְנוּ עַמּוֹ דְּבוּקִים רַק בְּבוֹרֵא עוֹלָמִים בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא מְקוֹר הַחֶסֶד, וּגְמַטְרִיָּא אל"ה ל"ו, וּמָה שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹשִׂים לִפְעָמִים נֶגֶד רְצוֹן הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא הוּא רַק מֵחֲמַת רֹב טִרְדַּת הַזְּמַן וטִרְדַּת הַפַּרְנָסָה וּשְׁאָר מְאֹרָעוֹת שֶׁל בֵּנִי הָאָדָם, אֲבָל בֶּאֱמֶת בִּפְנִימִיּוֹת הַלֵּב דְּבוּקִים אֲנַחְנוּ בְּגֹדֶל חִבָּה וּתְשׁוּקָה רַק לַבּוֹרֵא עוֹלָמִים בָּרוּךְ הוּא.
וַתֹּאמֶר עוֹד לְבּוֹרֵא עוֹלָמִים בָּרוּךְ הוּא רְאָיָה אֲמִתִּית לָזֶה, "הַכֵּר נָא לְמִי הַחֹתֶמֶת", מְרַמֵּז עַל הַשֶּׁמֶן שֶׁל נֵרוֹת חֲנֻכָּה, שֶׁהָיָה חָתֻם בְּחָתְמוֹ שֶׁל כֹּהֵן גָּדוֹל6, "וְהַפְּתִילִים" מְרַמֵּז עַל הַפְּתִילוֹת שֶׁל נֵר חֲנֻכָּה, "וְהַמַּטֶּה" מְרַמֵּז עַל הַכְּלִי שֶׁל נֵר חֲנֻכָּה, כַּיָּדוּעַ כִּי תֵּבַת המט"ה עַם הַכּוֹלֵל גִּימַטְרִיָּא כל"י. פֵּרוּשׁ, מֵהַמִּצְוֹת נֵר חֲנֻכָּה שֶׁאָנוּ מְקַיְּמִים כְּמִצְוַת רְצוֹנְךָ הַקָּדוֹשׁ, הִיא רְאָיָה מְפֹרֶשֶׁת שֶׁאֲנַחְנוּ הוֹלְכִים רַק אַחַר רְצוֹנְךָ, וַחֲשׁוּקִים וּדְבוּקִים רַק בְּךָ וְלֹא ח"ו וְכוּ', רַק מָה שֶׁאֲנַחְנוּ עוֹשִׂים לִפְעָמִים נֶגֶד רְצוֹנְךָ הוּא רַק מֵחֲמַת הַנָּ"ל.
"וַיֹּאמֶר יְהוּדָה", הוּא הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא, "צָדְקָה מִמֶּנִּי". כִּבְיָכוֹל אֲנִי חַיָּב בָּזֶה7, הַיְנוּ הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא מוֹדֶה לָהֶם שֶׁהֵמָּה צוֹדְקִים, כִּי אֲנִי רוֹאֶה שֶׁהָאֱמֶת הוּא שֶׁהֵמָּה דְּבֵקִים רַק בִּי, וּמָה שֶׁהֵמָּה עוֹשִׂים לִפְרָקִים נֶגֶד רְצוֹנִי ח"ו, הוּא רַק מֵחֲמַת "כִּי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיהָ לְשֶׁלָּהּ בֵּנִי," ר"ל תֵּבַת שְׁלָ"ה מְרַמֵּז עַל מָשִׁיחַ צִדְקֵנוּ, כְּמַאֲמַר הַכָּתוּב8 "עַד כִּי יָבוֹא שִׁילֹה", הַיְנוּ מֵחֲמַת שֶׁזֶּה זְמַן רַב שֶׁלֹּא נָתַתִּי וּמָסַרְתִּי אוֹתָם לְרוֹעֵה נֶאֱמָן הוּא מָשִׁיחַ צִדְקֵנוּ שֶׁיָּבוֹא בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן:
חזרה לרשימה ↑