מסופר על רבי ישראל לייב, קרובו של הבת עין, שהשיג לחם עבור יהודים שהיו נתונים במצוקה בצפת. הוא חילק לכל אחד מנה, ולאחר החלוקה נותר לחם נוסף.
גם מי שהביא אינו נוטל יותר
לפי המסורת, רבי ישראל לייב חשב לקחת את הלחם שנותר לעצמו. הבת עין פנה אליו בנחת וביקש שגם חלקו יהיה כחלקם של האחרים. הסיפור מדגיש חלוקה שווה ודאגה לכל בני הציבור, גם בשעה שהמזון מועט וגם כאשר אחד מהם טרח להביאו.
להמשך היכרות: הנהגות הבת עין, ספר בת עין ותורתו וסיפורים ועדויות.